כמה משלמים לכם על שעות נוספות?

גם יום עבודה ארוך אחד יכול לזכות אתכם בתשלום על שעות נוספות, אפילו אם בסוף השבוע לא הגעתם ל-42 שעות. כל יום בודקים בנפרד, ובכל יום מתחילים מחדש: על השעתיים הנוספות הראשונות 125%, ומהשלישית 150%.

לפי החוק, יום עבודה רגיל הוא עד 8 שעות, וכל שעה מעבר לזה היא שעה נוספת. בעבודת לילה, ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שלא עובדים בו, הגבול הוא 7 שעות. בשבוע של 6 ימים גם משרד העבודה כותב 8 שעות. בשבוע של 5 ימים המשרד כותב 9 שעות, וצו הרחבה משנת 1990 קבע 9 שעות בענפים שהוא חל עליהם. מה כל מקור אומר, ואיך בודקים מה חל עליכם, בפרק מתי שעה נחשבת נוספת?

אם נראה לכם שלא שילמו לכם על שעות נוספות, התחילו מהצעדים שבסוף העמוד: אספו תלושים ודוחות נוכחות, ובדקו כל יום, וגם את סך השעות בכל שבוע.

כמה משלמים על שעה נוספת?

זה תלוי בכמה שעות נוספות עבדתם באותו יום. על כל אחת משתי השעות הנוספות הראשונות מגיעים לכם לפחות 125% מהשכר הרגיל לשעה, שכר של שעה ורבע על כל שעה. מהשעה השלישית מגיעים לפחות 150%, שכר של שעה וחצי. זה המינימום לפי סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ולעבודה במנוחה השבועית לפי סעיף 17:

בתלוש התשלום הזה נקרא גמול שעות נוספות. השכר הרגיל שממנו מחשבים את האחוזים "כולל כל התוספות שמעסיק משלם לעובדו", כלשון סעיף 18. אם אתם מקבלים שכר לפי כמות התוצרת, מגיעים לכם אותם אחוזים על כל יחידה שהכנתם בשעות הנוספות.

אם אתם מקבלים משכורת חודשית במשרה מלאה, מחשבים קודם את השכר לשעה: מחלקים את המשכורת ב-182. כך קבע שר העבודה בסעיף 2.8 בצו ההרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק.

יש חריג שנוגע רק לעובדים בשכר חודשי בחלק מהעבודות שהחוק מונה, כמו חקלאות, מקומות שמטפלים בחולים, בתי אוכל ובתי מלון, ושמירה. אצלם המעסיק רשאי לתת מנוחה במקום תשלום: לפחות שעה ורבע על כל אחת משתי השעות הנוספות הראשונות, ולפחות שעה וחצי על כל שעה אחריהן (סעיף 16(ב)).

כדי לבדוק את התלוש, עשו את החשבון הזה לכל יום שבו עבדתם שעות נוספות, והשוו לשורת השעות הנוספות בתלוש.

משרד העבודה כותב שגמול מגיע רק על שעות נוספות שהמעסיק אישר, ושעל שעות נוספות שעבדתם בלי אישורו לא מגיע תשלום.

מתי שעה נחשבת נוספת?

שעה נוספת היא שעת עבודה מעבר לגבול של יום העבודה, או מעבר לגבול של שבוע העבודה (סעיף 1 לחוק). אלה הגבולות שקובעים החוק וצווי ההרחבה:

עבודת לילה היא עבודה שלפחות שעתיים ממנה הן בין 22:00 ל-06:00 (סעיף 1 לחוק).

צו הרחבה הוא צו של שר העבודה שמחיל הוראות של הסכם קיבוצי כללי גם על עובדים ומעסיקים שההסכם לא חל עליהם. בנוסח של צו קיצור שבוע העבודה כתוב שהוא חל על כל העובדים והמעסיקים בישראל, חוץ ממי שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליהם, למשל עובדים בתפקידי הנהלה. מדריך משרד העבודה מוסיף לחריגים גם רופאים, שיש להם הסכם קיבוצי אחר על שעות העבודה. הצו נכנס לתוקף ב-01.04.2018, לפי משרד העבודה. לפניו עמד שבוע העבודה על 43 שעות, לפי צו הרחבה קודם משנת 2000.

הצו מוריד מהשבוע שעה אחת, ביום קבוע שנקרא "היום המקוצר". אם דורשים מכם לעבוד ביום הזה גם בשעה שקוצרה, מגיע לכם עליה תשלום של שעה נוספת (סעיף 2.5 לצו).

בשבוע של 5 ימים המקורות הרשמיים לא אומרים אותו דבר. זה מה שכל אחד מהם אומר:

• החוק: יום עבודה לא יעלה על 8 שעות (סעיף 2(א)). החוק עצמו מאפשר יום ארוך יותר בעבודות מסוימות לפי תקנות, לעובד חודשי במשרה מלאה במשק בית פרטי, ובהסכם קיבוצי שאישר שר העבודה (סעיפים 4 ו-5).
• מדריך משרד העבודה: "ככלל", 9 שעות ביום, במקום עבודה שעובדים בו 5 ימים בשבוע. המדריך כותב שזה "לפי החוק", ולא מזכיר את הצו מ-1990. הוא מוסיף שבתחומי עיסוק מיוחדים, כמו חקלאות ובתי חולים, נקבע מספר שעות אחר בתקנות, בהסכמים קיבוציים ובצווי הרחבה.
• צו ההרחבה מ-1990: יום רגיל של 9 שעות בשבוע של 5 ימים, בענפים שהצו מונה ועם החריגים שבו. הפירוט בהמשך.

צו ההרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי הוא מ-1990. זה צו אחר, ישן יותר, מצו קיצור שבוע העבודה מ-2018 שהוזכר למעלה. לפי הצו מ-1990, בשבוע של 5 ימי עבודה יום העבודה הרגיל הוא 9 שעות, וכל שעה מהשעה העשירית של העבודה באותו יום היא שעה נוספת.

לפי לשון הצו, הוא חל מ-01.01.1991 על העובדים בענפים האלה ועל המעסיקים שלהם:

• תעשייה ומלאכה;
• שמירה ואבטחה, וקבלני ניקיון ואחזקה;
• חברות ביטוח ובתי קולנוע;
• יבוא, יצוא ומסחר סיטונאי, חוץ ממעסיק שעוסק בחלקו במסחר סיטונאי ובחלקו במסחר קמעונאי;
• שירותים עסקיים שהצו מונה: אריזות מזון ומוצרים, אחסנה (בערובה, בקירור וכללית), בלדרות, האחדת מטענים, הובלה יבשתית, הפצת סרטי קולנוע וטלוויזיה, סוכנויות לסחר חוץ, סוכנויות של יצרנים או סוחרים מחו"ל, השגחה, סוכני קניות, ספירת סחורות, סוכנויות ספנות ותעופה, עמילות מכס, שילוח בינלאומי, שירותי משרד, ושירותי תקשורת וטלקס.

הצו לא חל על מקום עבודה עם פחות מ-4 עובדים, על חברות ממשלתיות ועירוניות, ועל עובדים ומעסיקים שהמעבר שלהם לשבוע של 5 ימים סודר, או יסודר, בהסכם קיבוצי. הוא גם לא חל על מעסיק שוועדת הפיקוח של הצו החליטה שהצו לא יחול עליו, בהיקף שהיא החליטה.

סעיף 7 לצו קובע שגם בענפים שברשימה, החובה לעבור לשבוע של 5 ימים לא חלה על מפעלים עם תהליך ייצור רציף, על מפעלים שעובדים ב-3 משמרות, על מפעלים או מחלקות שעיקר עבודתם שירותי תיקונים, הספקה ואחזקה, ועל מפעלים עם בעיות מיוחדות. לפי הסעיף, במפעלים האלה מחפשים פתרון מוסכם בין נציגות העובדים למעסיק או לענף, ועד שהנושא מוכרע נשאר סידור העבודה הקיים.

לפי משרד העבודה, הצו מ-1990 חל על רוב יחסי העבודה במשק, אבל לא על כולם.

אם אתם עובדים 5 ימים בשבוע, כך תבדקו מה הגבול היומי שלכם:

1. בדקו אם מקום העבודה שלכם נמצא באחד הענפים שברשימה של הצו מ-1990, ואם הוא לא באחד מהחריגים שלמעלה (מקום עבודה עם פחות מ-4 עובדים, חברה ממשלתית או עירונית, מעבר שסודר בהסכם קיבוצי, או החלטה של ועדת הפיקוח). הצו מדבר על העובדים בענפים האלה ועל המעסיקים שלהם. אם מקום העבודה שלכם לא ברשימה, או שהוא באחד מהחריגים האלה, לפי לשון הצו הוא לא חל עליכם. אז נשארים החוק, שאומר 8 שעות עם החריגים שבסעיפים 4 ו-5, ומדריך המשרד, שכותב 9 שעות ככלל. אם מקום העבודה שלכם הוא מפעל מהסוגים שבסעיף 7, הצו פוטר אותו רק מהחובה לעבור לשבוע של 5 ימים, ולא אומר מה אורך היום אצלו. כדי לדעת מה חל במקום העבודה שלכם, המשיכו לצעדים 2 עד 4.
2. שאלו את המעסיק אם חל עליכם הסכם קיבוצי או צו הרחבה אחר שקובע את אורך יום העבודה. אם כן, בדקו מה כתוב בו. צווי הרחבה אפשר לחפש לפי ענף במאגר צווי ההרחבה של משרד העבודה. הסכמים קיבוציים אפשר לחפש לפי שם המעסיק במאגר ההסכמים הקיבוציים של המשרד.
3. את השאלה אם חל על מקום העבודה שלכם הסכם קיבוצי, של הענף או של מקום העבודה, אפשר להפנות ליחידה ליחסי עבודה במשרד העבודה, לפי מדריך המשרד. ייעוץ משפטי על המקרה האישי שלכם היחידה לא נותנת, לפי הדף שלה. פניות בנושאים שאינם בתפקידיה, הדף מפנה לפניות הציבור של משרד העבודה.
4. אם עדיין לא ברור, התייעצו עם עורך דין.

בינתיים, רשמו לעצמכם כל יום מתי התחלתם לעבוד, מתי סיימתם, ומתי הייתה הפסקה.

בשעות העבודה לא נספרת ההפסקה למנוחה ולסעודה לפי סעיף 20 לחוק. החוק מחייב לתת אותה ביום של 6 שעות ומעלה, לפחות 3/4 שעה. היא יכולה להגיע עד 3 שעות, וכולה לא נספרת. הפסקות קצרות שסיכמתם עם המעסיק, כדי לנוח רגע ולנשום אוויר, כן נספרות (סעיף 1 לחוק). גם הפסקה למנוחה ולארוחה של חצי שעה או יותר נספרת, בשני תנאים. הראשון, הנוכחות שלכם במקום הכרחית לתהליך העבודה או להפעלת הציוד. השני, המעסיק דרש מכם להישאר במקום, לפי סעיף 20(ג).

כמה שעות נוספות מותר לעבוד?

בעיקרון אסור להעסיק עובדים בשעות נוספות, אלא אם החוק מתיר את זה או שיש לכך היתר (סעיף 6 לחוק). שר העבודה פרסם במרס 2018 היתר כללי, ויש בו שלושה גבולות:

• יום עבודה, כולל שעות נוספות, לא יעלה על 12 שעות.
• השעות הנוספות בשבוע לא יעלו על 16.
• בעבודת לילה לפי סעיפים 22 או 23 לחוק, כלומר עבודת לילה במפעל שעובדים בו במשמרות או לפי היתר, שבוע העבודה לא יעלה על 58 שעות, כולל שעות נוספות.

שעות נוספות מותרות גם במקרים מיוחדים שמפורטים בחוק עצמו (סעיף 10). בתאונה או באירוע בלתי צפוי מותר לעבוד שעות נוספות במידה הדרושה. בעבודה במשמרות מותרת עד שעה נוספת אחת ביום, ובלבד שבממוצע של שלושה שבועות לא יעבדו יותר מ-45 שעות בשבוע. בהכנת מאזן שנתי, בספירת מלאי ובמכירה שלפני חג מותרות עד 4 שעות נוספות ביום, ועד 100 בשנה.

בין יום עבודה למשנהו צריכה להיות הפסקה של 8 שעות לפחות, לפי סעיף 21.

בשעת חירום השר רשאי לתת היתר רחב יותר (סעיף 11(1א)). ההיתר הזמני שניתן ביוני 2025 אפשר, בתנאים שנקבעו בו, עד 67 שעות בשבוע ועד 90 שעות נוספות בחודש. תוקפו הסתיים לכל המאוחר ב-30.06.2025.

עבודה ביום המנוחה

על כל שעה שאתם עובדים בזמן המנוחה השבועית מגיעים לכם לפחות 150% מהשכר הרגיל, שכר של שעה וחצי (סעיף 17(א)). בלי היתר אסור להעסיק עובדים במנוחה השבועית, לפי סעיף 9.

המנוחה השבועית היא לפחות 36 שעות רצופות. אצל יהודים היא כוללת את השבת (סעיף 7). אצל מי שאינם יהודים היא כוללת את השבת, את יום ראשון או את יום שישי, לפי מה שמקובל עליהם.

אם אתם בשכר חודשי, המעסיק רשאי לתת לכם מנוחה במקום התשלום: לפחות שעה וחצי על כל שעה שעבדתם בזמן המנוחה השבועית (סעיף 17(ב)).

אתם יכולים גם לסרב לעבוד ביום המנוחה. כדי לסרב, הודיעו למעסיק שאתם לא מסכימים, לא יאוחר משלושה ימים מהיום שבו דרש מכם לעבוד (סעיף 9ד1). הזכות לסרב לא חלה על מי שעובדים בחלק ממקומות העבודה שמונה סעיף 9ו(ב), למשל במקומות שמופקדים על ביטחון הציבור. היא גם לא חלה על עבודה באירוח בבתי מלון ובייצור חשמל.

"שכר כולל" ושעות נוספות גלובליות

אם נקבע לכם שכר "כולל", שאמור לשלם גם על השעות הרגילות וגם על השעות הנוספות, לפי החוק הוא משלם רק על השעות הרגילות (סעיף 5 לחוק הגנת השכר). לכן על השעות הנוספות עדיין מגיע לכם תשלום נפרד. זה נכון כשחוק שעות עבודה ומנוחה חל עליכם. החריג הוא הסכם קיבוצי שאושר בידי שר העבודה וקבע אחרת.

יש מקומות עבודה שמשלמים סכום קבוע בשם "שעות נוספות גלובליות". השם הזה לא כתוב בחוק שעות עבודה ומנוחה או בחוק הגנת השכר, אבל חוק הגנת השכר קובע מה קורה כשבתלוש אין תשלום על שעות נוספות. אם אתם תובעים תשלום כזה, המעסיק הוא שצריך להוכיח שלא קבע לכם שכר "כולל" אסור. עד שהוא מוכיח, השכר ששולם לכם נחשב שכר רגיל בלבד, בלי התשלום על השעות הנוספות (סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר).

אם בתלוש שלכם אין שורה של שעות נוספות למרות שעבדתם אותן, התחילו מהצעדים שבסוף העמוד.

רישום השעות, ומי צריך להוכיח

מעסיק חייב לנהל רישום שוטף של השעות שהעובדים עבדו בפועל. בחוק הרישום נקרא "פנקס שעות עבודה" (סעיף 25 לחוק). השר קבע בהודעה ברשומות על אילו מעסיקים החובה חלה: על כל מי שמעסיק עובד לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי. אם הרישום לא נעשה באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, העובד חותם עליו כל יום.

אם המעסיק לא רשם את השעות, ייתכן שהוא זה שיצטרך להוכיח שלא עבדתם אותן. זה קורה כשאתם תובעים שכר, כולל תשלום על שעות נוספות, והשעות שנויות במחלוקת. אם המעסיק לא מציג אז את רישומי הנוכחות שהוא חייב לנהל, הוא צריך להוכיח שלא עבדתם בשעות האלה (סעיף 26ב(א) ו-(ב) לחוק הגנת השכר). בתביעה על שעות נוספות הכלל הזה חל רק עד 15 שעות נוספות בשבוע או עד 60 בחודש.

בתלוש עצמו המעסיק חייב לכתוב את מספר שעות העבודה שלכם בפועל, ואת התשלום על השעות הנוספות כתשלום נפרד, לפי התוספת לחוק הגנת השכר. מה עוד חייב להיות בתלוש, תמצאו במדריך לתלוש השכר.

על מי החוק לא חל

חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על כמה קבוצות, ולכן החוק לא מחייב לשלם להן 125% ו-150% על שעות נוספות. אלה חלק מהן (סעיף 30(א)):

• שוטרים ומי שמשרתים בשירות בתי הסוהר;
• יורדי ים ואנשי צוות אוויר;
• עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים שדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי;
• עובדים שהמעסיק לא יכול לפקח על שעות העבודה שלהם.

אם יש מחלוקת אם אתם שייכים לאחת הקבוצות האלה, אפשר לבקש מבית הדין לעבודה להכריע (סעיף 30(ב)). מי שהחוק לא חל עליו מוחרג גם מצו קיצור שבוע העבודה, לפי סעיף 2.12 לצו.

טעויות נפוצות

• שעות עודפות במשרה חלקית. במשרה חלקית, על שעות שעבדתם מעבר לרגיל אבל לא מעבר למשרה מלאה, ככלל לא מגיע גמול שעות נוספות, לפי מדריך משרד העבודה.
• שכר שעתי לפי 186. בשכר חודשי במשרה מלאה, השכר לשעה מחושב לפי 182 שעות (סעיף 2.8 לצו קיצור שבוע העבודה). חלוקה ב-186 נותנת שכר שעתי נמוך יותר, ולכן גם תשלום נמוך יותר על כל שעה נוספת.
• שעות נוספות בלי שורה בתלוש. התשלום על שעות נוספות צריך להיות בתלוש כתשלום נפרד, עם מספר השעות והסכום.

מה עושים כשלא שילמו לכם על שעות נוספות?

1. אספו את מה שיש: תלושי שכר, דוחות נוכחות ורישום עצמי של השעות.
2. בדקו כל יום בנפרד: כמה שעות עבדתם מעבר לגבול היומי שחל עליכם, וכמה שילמו לכם עליהן. בדקו גם את סך השעות בכל שבוע מול הגבול השבועי שבטבלה. על שתי השעות הנוספות הראשונות מגיעים 125%, ומהשלישית 150%.
3. אפשר להגיש תלונה למשרד העבודה, גם בעילום שם, ולצרף תלושים ודוחות נוכחות. התלונה פותחת נגד המעסיק הליך עונשי, אבל היא לא נועדה להחזיר לכם את הכסף.
4. את הכסף תובעים בבית הדין האזורי לעבודה. לפי משרד העבודה, אפשר לתבוע במקביל לתלונה.

גם השכר הרגיל לשעה, שממנו מחשבים את התשלום על שעות נוספות, לא יכול להיות נמוך משכר המינימום לשעה. איך בודקים את זה, במדריך שכר מינימום 2026.